<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין י"ד</h1>
<h2>דף ס:</h2>
והמצוה הי"ד היא שהזהירנו מהשבע בעבודה זרה ואפילו לעובדיה. וכן לא ישביעו אותם בה כמו שבארו לנו באמרם (מכילתא) לא תשביע לגוי ביראתו. והוא אמרו ית' (משפטי' כ"ג, על"ת כ"ו) ושם אלהים אחרים לא תזכירו. שלא תשביע לגוי ביראתו. ושם (מכדרשב"י) אמרו גם כן לא תזכירו שלא ידור אדם בשם עבודה זרה. ובסנהדרין (ס"ג:) לא תזכירו שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית. והעובר על לאו זה, כלומר שישבע בדבר מן הנבראות שיחשבו בהם הטועים האלהות על צד ההגדלה, חייב מלקות. ובגמר סנהדרין (ס"ג.) עם מה שהזהירו מחבק עבודה זרה ומנשקה ולכבד לפניה וכגון אלו מפעולות הכבוד והאהבה אמרו על כלם אינו לוקה חוץ מן הנודר בשמו והמקיים בשמו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשביעי מסנהדרין (ס':, ס"ג.:).
